לחימת חטיבה 55 במערכה לשחרור ירושלים

 תיעוד ממבט אישי

במסמך זה ברצוני להתייחס לכמה היבטים החשובים בעיני, בניהול לחימת החטיבה בירושלים במלחמת ששת הימים. אני מודע לעובדה שחלק מהיבטים אלה שנויים במחלוקת –  הן בין לוחמי החטיבה, והן בהתייחסותם של גורמים חיצוניים שעסקו בתיעוד, בפרשנות ובכתיבת ספרים על לחימת החטיבה. חשוב לי לתעד את ההתרחשות מנקודות המבט והזיכרון הבלעדיים שלי.

v        מבוא

בלחימת חט' 55 במערכה לשחרור ירושלים שימשתי בתפקיד קצין המודיעין החטיבתי, במסגרת תפקיד זה הייתי שייך לקבוצת המפקדים המצומצמת, מתוך חבורת הפיקוד (חפ"ק) המלאה של החטיבה, שסייעה למח"ט –  מוטה גור, בניהול השוטף של הלחימה. קבוצה זאת כללה את הסמח"ט משה (סטמפל) פלס, את קצין האג"מ החטיבתי עמוס ירון ואותי. על המערכה לשחרור ירושלים וחלקה של חט' 55 במהלכה פורסמו מספר רב של תחקירים, פרשנויות וספרים שאת חלקם הגדול קראתי. מעורבותי הגדולה כלוחם ומפקד בתכנונה ובניהול מהלכיה של לחימת החטיבה, חשפה אותי להיכרות אישית כ'עד ראייה' לאירועים המרכזיים שלה, ביניהם גם אלו השנויים במחלוקת. נדמה לי שחלק מאירועים אלה אינם מוכרים לא לציבור הרחב וגם לא לחלק ניכר מלוחמי החטיבה, חשוב לי לתעד אותם במסמך זה ולו במסגרת הצורך למתן תרומה אישית למורשת החטיבה (מסמך זה אינו עוסק בתיאור כולל של לחימת החטיבה, אך למעוניינים בו ניתן למצוא את מבוקשם בחומרים שהוזכרו לעיל).

למחרת תום לחימת החטיבה בירושלים פנה אלי מוטה בבקשה להתגייס לחודשים ספורים, במסגרת 'מילואים בתנאי קבע', לביצוע תחקיר עומק על מהלכי לחימת החטיבה. בקשה זאת מאד לא התאימה לי אז מסיבות אישיות, אך לנימוק המרכזי בבקשתו של מוטה לא יכולתי לסרב. הטיעון היה, כמעט במילותיו, 'הוכנסנו ללחימה זאת בתנאים כמעט לא סבירים, מבחינה צבאית, לאפשרות להצליח בביצוע משימת החטיבה. כתוצאה מכך עשינו בהכנות ללחימה ובניהולה מספר טעויות, באם לא נתחקר אותם עכשיו 'עד לגרוש האחרון', זאת כל עוד אירועי הלחימה חדים וברורים, נפסיד את אחת המסקנות החשובות מלחימתנו –  היכולת להפיק לקחים מהטעויות'.

במשך החודשים יולי –  ספטמבר 1967 עסקתי בתחקיר מקיף של לחימת החטיבה בירושלים, במהלכו ראיינתי עשרות מפקדים ולוחמים שהיו מעורבים באירועי הלחימה השונים (בעיקר באלה שחשיבותם בעיני הייתה מעבר לממד הטקטי שלהם), וכן בחנתי ואספתי את המסמכים הרלבנטיים ללחימת החטיבה בראייה זאת. בסיום התחקיר הגשתי את ממצאיו למפקדת החטיבה (ממצאיו של התחקיר שמשו כמרכיב מרכזי לתיאור הלחימה של החטיבה בספרו של מוטה –  'הר הבית בידינו'). בהמשך –  עד היום –  אני ממשיך לעסוק בגיבוש הראייה הכוללת על לחימתנו בירושלים ומעורב בסיוע לחוקרים, פרשנים וסופרים בכל האמור בפרטיה והיבטיה השונים של לחימה זאת.

מבנה המסמך:

בחרתי להעלות במסמך זה את הנושאים שלהלן:

        א.         המאפיינים העיקריים שהשפיעו על הלחימה –  נוהל הקרב, המודיעין לחטיבה ותכנון הלחימה.

        ב.          'אבני הדרך' העיקריות בלחימה –  הפקודה שקיבלה החטיבה, קרב גבעת התחמושת והפריצה להר הבית.

         ג.          'סיפורי צבע' –  ארכיאולוגים בזחל"ם החפ"ק, הרב גורן מסתער, מפגשים על הר הבית ונסיעה לגזרת תעלת סואץ.

        ד.         סוף דבר וחשבון נפש –  הסיכום האישי שלי למעורבותי בקרב לשחרור ירושלים.

הערה לסיום המבוא –  יש 'חוקר' שבעבודתו (בעלות עתק של כ-700,000 ₪ ששולמו ע"י עמותת 'גבעת התחמושת', כמחצית ממנה הגיעה לכיסו הפרטי) התמקד וכתב ספר שליבתו, בחלקו העוסק בלחימת חט' 55, הינו העיסוק ב'טעויות' של מפקדי החטיבה. ראו את ספרו –  גדוש הנתונים השגויים –  של גדעון אביטל  אפשטיין –   67' ירושלים, מלחמה', החוקר טרח ומצא אין ספור 'טעויות' של מפקדי חט' 55 בתכנון וניהול הלחימה בירושלים (למיטב ידיעתי תפקידו הבכיר ביותר של אביטל כמפקד בלחימה בפועל היה כמ"כ בזמן שירותו הסדיר בגדוד 890, את שאר שירותו הצבאי עד לפרישתו מצה"ל עשה כקצין מטה –  ק. מודיעין, ביחידות שונות). לדעתי הספר הינו חסר כל ערך מבחינה צבאית והיסטורית ומוטב היה שלא היה מוזמן, כאמור בעלות עתק, ע"י עמותת 'גבעת התחמושת'. בסופו של דבר העמותה בחרה לא להוציא לאור את הספר במסגרת פרסומיה, הספר הוצא לאור במסגרת הוצ"ל פרטית (את התייחסותי המפורטת לספר זה אפשר למצוא במסמך מקיף הכלול באתר זה)

v          המאפיינים העיקריים שהשפיעו על הלחימה

        א.         נוהל קרב

בנוהל הקרב של מפקדת החטיבה בלטו מספר מאפיינים שהשפיעו עליו בצורה מהותית:

·         'קרב היתקלות' –  נסיבות הכניסה של ישראל ללחימה בירושלים, זאת בכל הרמות –  מהרמה הלאומית ועד לרמת חלק מהכוחות שהשתתפו בלחימה, היו כאלו שאפשר לכנותם 'קרב היתקלות', משמעותו –  כניסה מיידית ללא התראה מוקדמת למתכונת לחימה שהמעורבים בה לא צפו אותה מראש, ולכן לא היו מוכנים אליה. באשר לחטיבה 55 התבטא הדבר בהעברה חפוזה של החטיבה ממשימת לחימה מצונחת/מונחתת בגזרת אל עריש שבסיני (בתכנונה המפורט עסקנו במשך כ-3 שבועות של תקופת 'ההמתנה' –  ממועד גיוס החטיבה ועד ל-12 שעות לפני הכנסתנו ללחימה בירושלים). הלחימה בירושלים החלה בהפתעה ע"י צבא ירדן (להלן צע"י), זאת מבלי שישראל צפתה אפשרות של התפתחות כזאת. לא אתייחס כאן לתיאור המפורט של הסבת המשימה, זאת מאחר והיא תוארה לפרטיה במספר רב של מסמכים וספרים,  להלן אנסה לנתח את המשמעויות העיקריות שנגזרו ממציאות זאת של כניסת חטיבה ללחימה במתכונת של 'קרב היתקלות'.

·         תוצאות עיקריות שנבעו מ'קרב ההיתקלות'

1)      לו"ז לביצוע נוהל הקרב –  בפקודה שנתן אלוף הפיקוד לחטיבה (ראו תיאור להלן) הוקצו לחטיבה 10 שעות לביצוע 'נוהל הקרב' –  שהינו סה"כ של הפעולות המבוצעות במקביל ע"י יחידה ממועד קבלת הפקודה עד שעת ה'ש' לכניסה ללחימה. בנסיבות הקיצוניות של השינוי הדרמטי במשימתה, ביצוע נוהל קרב נורמטיבי ולו החפוז ביותר היה בלתי אפשרי מבחינת הנורמות הצבאיות המקובלות. בהערכה מינימאלית זמן נוהל הקרב הקצר ביותר שנדרש לחטיבה, בנסיבות המשימה שהוטלה עליה, היה צריך להיות של כ-36 שעות. (ראו תיאור להלן).

2)       התארגנות ללחימה –  הסבת החטיבה מלחימה מוצנחת/מונחתת בעורף הכוח המצרי בגזרת צפון סיני, למשימת לחימה בשטח בנוי בירושלים, הכוללת הבקעת הקו העירוני הירדני המבוצר שחצה את ירושלים, וחבירה לכוח הישראלי בהר הצופים, חייבו שורה ארוכה של פעילויות שהיה בלתי אפשרי לבצען במסגרת הלו"ז שהוכתב ע"י הפקודה.

3)       ניהול והתנהלות הלחימה בפועל –  כתוצאה מהאמור לעיל הפער שנוצר בין 'הרצוי למצוי' היה כמעט בתחום הבלתי אפשרי מבחינה צבאית. ערכיות המשימה ותחושת המח"ט ומפקדי החטיבה על ההכרח לבצעה הביאה לדעתי לתוצאה העגומה שביצוע המשימה –   שבוצעה במלואה –  הביא לרמת נפגעים (הרוגים ופצועים) שהטילה בסיומה צל כבד על תחושת הסיפוק והגאווה של לוחמי החטיבה, וכן גם ללא מעט חילוקי דעות –  פנימיים וחיצוניים, באשר לתוכנית הלחימה של החטיבה ודרך ניהולה.

ב.          המודיעין לחטיבה

אחד הנושאים 'המככבים' בדיון האינטנסיבי בכל הנוגע ללחימת חט' 55 בירושלים הוא נושא המודיעין שהועמד לרשות המפקדים –  בכל הרמות, שהובילו את לוחמי החטיבה. כקמ"ן החטיבתי אני מרגיש צורך להבהיר סוגיה זאת כפי שנחשפתי אליה בפועל במסגרת תפקידי.

·         תיאור ההתרחשויות עד לקבלת הפקודה ללחימה בירושלים –  בשבת 3.6.67 חנתה מפקדת חט' 55 ליד בית שמש ועסקה בהכנות האחרונות לקראת ביצוע משימתה בגזרת אל עריש. בבוקר השבת הגיע המח"ט מוטה למפקדת החטיבה ואמר לי, פחות או יותר במילים אלה: 'כל הצבא' מדבר שהמלחמה תתחיל מאירוע 'חילוץ השיירה' הדו-שבועית להר הצופים שתותקף ע"י הירדנים בזמן מעברה בשכונת שייך ג'ארח, אנחנו לא יודעים כלום על המצב בירושלים, בוא 'נקפוץ' למפקדת חט' 16 במחנה 'שנלר' ונתעדכן במצב שם'. בערך בשעה 10:00 הגענו ל'שנלר', מח"ט חט' 16 אליעזר אמיתי לא היה פנוי ואל"מ (אז) רפאל ורדי –  מפקד חטיבת החק"ש ('חיל רגלים קשיש') המסונפת לחט 16, התנדב לעדכן אותנו במתרחש. יחד נסענו לתצפית על זירת הלחימה הצפויה 'לחילוץ השיירה', זאת מנקודת תצפית בקו העירוני הישראלי בפאתיה המזרחיים של שכונת 'בית ישראל'. למעשה, מבלי שהיה לנו כל מושג בדבר, חפפה תצפית זאת את 'תא השטח' שבהמשך לחמה בו חט' 55, זאת משלב הבקעת הקו העירוני הירדני ועד לחבירה ל'מובלעת הר הצופים' (להלן 'המובלעת'). תיאור ההיערכות הצבאית של הירדנים בגזרה חפף לנתוני הלחימה של החטיבה בלחימה הצפויה לה בהמשך התרחשות הדברים. לאחר התצפית ודיון בחלופות אפשריות לביצוע 'חילוץ השיירה' החליט מוטה לחזור למפקדת החטיבה.

עם הגיענו הטיל עלי מוטה להכין 'סיכום מודיעין מס 1' –  מסמך המודיעין (בהיקף של כ- 10 עמודים) המשמש כבסיס המודיעין לתכנון משימה חטיבתית. לצורך קבלת נתונים להכנת המסמך נסעתי בשעות אחה"צ המאוחרות למודיעין מפקדת פיקוד המרכז ברמלה, שם פגשתי 'בקצין תורן שבת' שהסכים להשאיל לי, זאת לאחר הבטחה שאחזיר את החומר 'דבר ראשון' למחרת בבוקר, תיק ענק המרכז את כל נתוני המודיעין ב'תא השטח' של ירושלים (בתיק נמצאו מאות מפות, פוטוסטטים – צילומי אוויר מפוענחים, ותצלומי אויר של גזרת ירושלים וכן הרבה מסמכי מודיעין שונים שהיו דרושים לי). במשך הלילה שבין שבת ליום ראשון 3-4/6 עבדתי על המסמך שהושלם לקראת הבוקר של יום א' ה-4/6, אז הגשתי אותו למוטה.

בבוקר זה התחילו 'רוחות המלחמה' לנשב ברחבי הצבא ואני נסעתי למודיעין פיקוד הדרום בבאר שבע לקבל נתונים מעודכנים על היערכות הצבא המצרי בגזרת אל עריש (שכחתי את הבטחתי להחזיר למודיעין פיק. המרכז את התיק שקיבלתי והוא נשאר במחלקת המודיעין שלנו). למחרת יום ב' 5/6 'דילגה' החטיבה לשטחי 'ההיערכות לצניחה' ליד ש.ת תל נוף. במהלך השעות של לפה"צ התברר שמשימתה של החטיבה כבר לא נחוצה, זאת כתוצאה מההבקעה המהירה של צה"ל לצפון סיני. נקראנו –  מפקדת חט' 55 לאלוף פיקוד המרכז –  עוזי נרקיס, לקבלת פקודה למשימתנו החדשה –  הלחימה בירושלים (יתואר להלן).

·         תיאור ההתרחשויות עד לכניסה ללחימה –  לאחר קבלת הפקודה ללחימה בירושלים רצתי למפקדת המודיעין הפיקודי זאת על מנת לקבל את חומרי המודיעין הנדרשים לחטיבה לצורך מערכת התכנונים והניהול של הלחימה במשימה החדשה שהוטלה עלינו (החומר הנדרש למערכת הפיקוד החטיבתית הוא אלפי מפות, פוטוסטטים ותצ"אות), הטנדר של מח' המודיעין כבר היה ברמלה לצורך איסוף החומר ותחילת העבודה על מיונו והפצתו למפקדי יחידות החטיבה. לתדהמתי 'בישר' לי הקמ"ן הפיקודי שכל חומרי המודיעין שברשות הפיקוד חולקו במהלך השבוע ליחידות המודיעין של 'כל הצבא' שרצה להכין את עצמו ללחימה הצפויה –  'לפי השמועה' –  'לחילוץ השיירה', ולנו –  החטיבה שהוטל עליה להילחם בירושלים לא נותר דבר. לדברי הקמ"ן הפיקודי –  סא"ל 'אשקה' (אשכנזי) 'נקבל את חומרי המודיעין הנדרשים לנו במפקדת חט' 16 בירושלים'. באשר לי משמעות הדברים הייתה שחט' 55 יוצאת למלחמה ללא חומרי המודיעין הנחוצים לה. נזכרתי בתיק המודיעין המצוי בידינו במאהל מפקדת החטיבה ליד בית שמש ושלחתי את צוות מחלקת המודיעין לחלק חומר זה ל'חבילות' יחידתיות מינימליות שיאפשרו לנו –  הצוות המצומצם שסייע למוטה, ואח"כ למפקדי יחידות החטיבה את תכנון וניהול הלחימה המצפה לנו, פעולה זאת בוצעה במהלך שעות אחה"צ של אותו יום.

·         סיכום סטטוס המודיעין לקראת ניהול הלחימה –  להלן תיאור תמציתי של המוכנות המודיעינית שלנו לפני תחילת הלחימה בירושלים:

1)       חומרי מודיעין –  לרשות החטיבה עמדו חומרי המודיעין המפורטים להלן:

ü      ניירות מטה לתכנון –  'סיכום מודיעין מס' 1' מלא שהוכן לקראת האפשרות של קבלת משימה ל'חילוץ השיירה', אך היה מתאים בצורה טובה גם לתכנון לחימה לביצוע משימת החטיבה לחבירה ל'מובלעת'.

ü      חומרי מודיעין הדרושים ליחידות לתכנון וניהול לחימה –  הסתכמו ב'חבילות הרזות' שהופקו מפירוק תיק המודיעין הענק שנמסר לי במודיעין פיק. המרכז. בכל 'חבילה' כזאת היה המינימום של חומרי מודיעין שאפשרו למפקדת היחידה הלוחמת ביצוע של תכנון בסיסי של לחימתה הצפויה, וכן חומרי מודיעין מינימליים שעמדו לרשות מפקדי היחידות הלוחמות עד לדרג של מ"פ, ש'זכה' לקבל מפה, פוטוסטט או תצ"א בודד של גזרת לחימתו.

2)       היכרות מוקדמת של מפקדים עם השטח –  הייתה מצומצמת להיכרות מוקדמת עם השטח במסגרת תפקידי 'שביתת הנשק' השונים שבוצעו על ידם בעבר בגזרת ירושלים, וכן לתצפית של מוטה ושלי בזמן 'הביקור' בירושלים בשבת 3.6.

·         עבודת המודיעין במהלך הלחימה –  מחלקת המודיעין החטיבתית ביצעה  תרגול אינטנסיבי במהלך מחצית השנה שעברה מהקמתה ועד לתחילת המלחמה בירושלים ותפקדה בהתאמה במהלך הלחימה. אפשר לקבוע שפעילות 'המודיעין הקרבי' (תצפיות על פעילות אויב, דיווחים מהיחידות הלוחמות ועיבוד הנתונים במודיעין החטיבה ל'קריאת הקרב' המודיעינית הכוללת) הייתה 'הנכס' המודיעיני העיקרי שעמד לרשות המח"ט, מפקדת החטיבה ויחידות המודיעין של הכוחות הלוחמים.

לסיכום אני חייב להגיד ביושר שבמונחים צבאיים נורמטיביים לא סופקה לחטיבה –  על כל דרגיה, תמונת המצב המודיעינית הכוללת שהיא הייתה זקוקה לה לתכנון וניהול לחימתה. פעלתי במסגרת של 'מה שיש'. את השיפוט האם זה היה סביר בנסיבות 'קרב ההיתקלות' אליו נקלענו בפועל, אני משאיר למעיין במסמך זה.

ג.          תכנון הלחימה

·         תיאור כללי –  בנסיבות הלחימה הלא שגרתיות אליהם נקלענו בקרב החטיבה בירושלים היה צריך להתרכז במטלות התכנון הקריטיות לביצוע 'ליבת' הפעילות החטיבתית, לא היה אפשר לפעול במסגרת של 'נוהל קרב' סדור. בעיני המאפיין הבולט ביותר בביצוע משימה קשה זאת הייתה יכולתו של מוטה להחליט בין מה שאפשר ל'וותר עליו' לבין מה 'שהכרחי לבצע' במסגרת תהליך של נוהל קרב נורמטיבי (בו היה מוטה מנוסה מאד, הן בזכות עברו הצבאי והן בזכות תפקידו הראשי אז כמפקד 'ביה"ס לפיקוד ומטה של צה"ל'). הדבר התבטא ברמה החטיבתית בביצוע התכנון הבסיסי של לחימת החטיבה במסגרת של 'קבוצת תכנון' שכללה שלושה מפקדים –  מוטה – המח"ט, עמוס ירון –  ק. האג"מ החטיבתי ואני –  הקמ"ן החטיבתי. ביצוע התכנון בפועל התרחש בנסיעה לירושלים במכונית המח"ט במהלך נסיעה של כשעה וחצי לירושלים, זאת בשעות אחה"צ של יום ב' 4.6. חשוב לציין שלדיון שערכנו –  מוטה ואני, במהלך התצפית על גזרת 'חילוץ השיירה בעת 'הביקור' בירושלים הייתה תרומה מהותית לאפשרות לקיים את 'קבוצת התכנון' השלדית בנסיבות של נסיעה לירושלים. במפגש המפקדים שנקבע לשעות לפנות הערב של אותו יום, נערכה קבוצת פקודות ראשונה ללחימה הצפויה לחטיבה. במפגש זה כבר יכולנו להציג תכנית ב'ראשי פרקים' שאפשרה למפקדי הגדודים לערוך, באור אחרון, תצפית על גזרות הלחימה שלהם ולהתפנות לנוהל הקרב שלהם בשעות הספורות שנשארו עד שעת ה'ש' המיועדת. המפגש התקיים ברח' צפניה השוכן בפתאים הצפוניים של שכונת 'מאה שערים' הירושלמית הצופה על אזור הלחימה המיועד לחטיבה.

·         סוגיית השימוש ב'תכניות מגרה' –  אחד הנושאים העולים ללא הרף בדיונים השונים על לחימת חט' 55 בירושלים הינה מדוע לא נעשה שימוש ב'תכניות המגרה' שהיו קיימות בפיקוד המרכז ובחטיבה הירושלמית, זאת לאפשרות של הצורך בחבירה ל'מובלעת'. התשובה היחידה הינה שלדעתי 'תוכניות מגרה' רלבנטיות למציאות של תכנון וניהול לחימה סדורים, ולא של התנהלות ב'קרב ההיתקלות' שנקלענו אליו. האמת היא שלא היה לנו מושג על 'תוכניות המגרה' הקיימות ונאלצנו לקיים את התכנון הייעודי שלנו למשימה, זאת במסגרת של 'זה מה שיש' ובמסגרת שיקולי הלו"ז שהכתיבה לנו הפקודה שקיבלנו –  10 שעות מקבלת הפקודה במפקדת פיק. המרכז ברמלה ועד לכניסה ללחימה בירושלים בשעה 00:00 (12:00 בלילה) באותו יום – 4/6.

·         תכנית לחימת החטיבה –  להלן מרשם הקרב המשקף את 'עיקרי התוכנית החטיבתית' ללחימתה בירושלים:

תכנית לחימת החטיבה –   להלן מרשם בסיסי של תכנית החטיבה בלחימה בירושלים:

לצערי 'קצר כאן המצע מלהשתרע' להסבר המלא של התוכנית, הקורא המעוניין ביותר פרטים להתמצאות בתוכנית ייאלץ להסתייע בחומרים שאינם כלולים במסמך זה.

תכנית לחימת החטיבה המוצגת לעיל תואמת כמעט במלואה למהלך לחימת החטיבה בפועל ונותנת ביטוי לביצוע הפקודה שקיבלה החטיבה מאלוף הפיקוד (תתואר להלן). 'החיצים' בצבע הכחול מציגים את מהלכי החטיבה ביום הראשון ללחימה –  יום שלישי 6.6, 'החיצים' בצבע אדום מציגים את מהלכי החטיבה ביום השני ללחימה –  יום רביעי 7.6.

·         משימה, תכנית וביצוע –  ברצוני להתייחס בקצרה למידת ההלימה שהתקיימה בין משימת החטיבה כפי שנקבעה בפקודה שקיבלה, לבין התוכנית המוצגת לעיל ולביצועה בלחימת החטיבה בפועל:

1)       משימת החטיבה –  ב'ליבת' הפקודה שניתנה למח"ט חט' 55 מאלוף הפיקוד (תתואר להלן) הוגדרה משימתה של החטיבה בלהביא לסיכול התוכנית של צבא ירדן (להלן צע"י) לכבוש את ה'מובלעת', זאת בבוקר יום ג' 6.6 (כפי שהתגלה למודיעין של צה"ל על 'כוונת האויב' בפתיחת הלחימה בירושלים ע"י הירדנים).

2)       תכנית הלחימה –  במבט על עיקרי תוכנית הלחימה שגובשה ע"י מפקדת החטיבה אפשר להבחין במאפייני היסוד הבאים:

ü      להקדים את צע"י לפני שיבצע את תוכניתו לכבוש את 'המובלעת', זאת באמצעות חיבורה לרצף הקרקעי של ישראל בירושלים והפיכתה מ'מובלעת' לחלק אינטגרלי משטח ישראל.

ü      ביצוע הנ"ל באמצעות חבירה 'המהירה ביותר האפשרית' ל'מובלעת', זאת במסגרת הלו"ז המוגדר בפקודה (שעת ה'ש' לאחר 10 שעות ממתן הפקודה בשעות אחה"צ של יום ב' 5.6). ביצוע זה היה אפשרי רק בציר הקצר ביותר ל'מובלעת' המוליך מהשטח של ישראל (הגבול המזרחי של שכונת 'בית ישראל') –  ציר 'ואדי ג'וז', זאת ע"י מהלך שחייב לבצע במקביל גם את כיבוש 'השטח החיוני' ('תא השטח' שבלי שליטה בו לא ניתן לבצע את המהלך) השולט על הציר –  'הרכס הצפוני' –  הכולל את מתחם ביה"ס לשוטרים, מוצב גבעת התחמושת ושכונת שייך ג'ארח.

ü      הקצאת כוחות החטיבה בהתאמה למסגרת תכנית לחימה זאת:

בפועל הוקצתה לגד' 66 המשימה של ההשתלטות על הרכס הצפוני, לגד' 71 המשימה של החבירה דרך ציר ואדי ג'וז ל'מובלעת'. על גד' 28 הוטל להשתלט על שטחים שולטים, מול חומת העיר העתיקה, בגבול הדרומי של 'העיר הערבית החדשה' שמצפון ל'עיר העתיקה', זאת על מנת לאפשר בהמשך הלחימה ביצוע של המרכיב המסיים 'בפקודה' הפיקודית לחטיבה, של 'כוננות לשחרור העיר העתיקה'.

3)       ביצוע בפועל –  בפועל בוצעה במלואה תכנית הלחימה, במהלכים עיקריים מקבילים שלהלן:

ü      גד' 66, השתלט על כל הרכס הצפוני, זאת לאחר ביצוע הבקעה של 'הקו העירוני' המבוצר הירדני מול מתחם 'ביה"ס לשוטרים' ובהמשך, במהלכי לחימה קשה ביותר, כבש הגדוד את מתחם ביה"ס לשוטרים, את מוצב גבעת התחמושת ואת שכונת שייך ג'ארח, בכך איפשר לגד' 71 לבצע את משימתו.

ü      גד' 71, הבקיע את הקו העירוני הירדני מזרחית לשכונת בית ישראל, ביצע התקדמות בציר ואדי ג'וז, השתלט על שכונת ואדי ג'וז, ויצר מגע עם מערך המכשולים שהקיפו את ה'מובלעת'. בכך נוצר רצף קרקעי מלא בין ירושלים הישראלית לבין 'מובלעת' הר הצופים שהפסיק את הגדרתו כ'מובלעת', זאת עד לשעה 05:00, בוקר ליום ג' 6.6. למעשה בכך בוצעה משימת החטיבה (ראה להלן את תגובת מפקדת הצע"י למציאות לחימה זאת).

ü      גד' 28, חצה את הקו העירוני, בפרצת ההבקעה של גד' 71, ובקרב קשה בתוך 'העיר הערבית החדשה' יצר 'עמדות פתיחה' לקראת המשך הלחימה, זאת לאפשרות של קבלת פקודה לשחרור העיר העתיקה. עמדות אלה היו מול 'שער שכם' וב'מוזיאון רוקפלר' בקרבה ל'שער האריות'.

מסביב לתוכנית החטיבה ובעיקר בכל הנוגע לביצועה בפועל קיים ויכוח המלובה בעיקר ע"י מפקדים ותיקים מחט' 16 הירושלמית, על המידה בה עמדה חט' 55 בבצוע משימתה. לא כאן המקום לפתח נושא זה, אך עובדה מעניינת היא שהראשונה להגיב למציאות החדשה של הפסקת היות 'המובלעת' מופרדת מהשטח בשליטת ישראל, שיצרה לחימת חט' 55 בשעות הבוקר הראשונות של יום ג' 6.6, הייתה מפקדת הצע"י שכבר בבוקר הלחימה של יום זה הסיטה את הכוח שיועד לכיבוש 'המובלעת', ללחימה בגזרת 'ש.ת עטרות (קלנדיה)' וניהול קרב שריון לעצירת התקדמות חט' 10 הממוכנת בגזרה זאת. בכך אפשר לקבוע שלמעשה גרמה לחימת חטיבה 55 עד לשלב זה למימוש 'מטרות הליבה' שיועדו לה בלחימה בירושלים, שהיו:

·         מניעת כיבוש 'המובלעת' ע"י צע"י, ובפועל הצלת הכוח הישראלי הקטן שהוצב בה.

·        מניעת השתלטות צע"י על 'תא שטח' החיוני להגנת צפון ירושלים.

v         'אבני דרך' עיקריות בלחימה

בנושא זה ברצוני לתאר מספר אירועים שפרטיהם פחות מוכרים לציבור, אשר להערכתי אין אליהם התייחסות מפורטת בחומרים הרבים שפורסמו על לחימת חטיבה 55, זאת רק באירועים בהם הייתי 'עד ראייה' בזמן התרחשותם.

       א.         הפקודה

·         תיאור כללי של הפקודה –  כאמור לעיל נקראה מפקדת החטיבה בשעה 14:00 ביום ב' 5.6 למפקדת פיק. המרכז ברמלה לקבלת פקודה מאלוף הפיקוד –  עוזי נרקיס,  זאת למשימה החדשה שהוטלה עליה לאחר ביטול משימתה בגזרת סיני. הרקע למשימה החדשה הייתה הכניסה הבלתי צפויה של הירדנים ללחימה, זאת ע"י פתיחה בהפתעה של לחימה בירושלים. הפקודה ניתנה ע"י האלוף בחמ"ל הפיקודי ברמלה, נוכחו בה –  האלוף וקצין האג"מ הפיקודי סא"ל אריק רגב. ממפקדת החטיבה נוכחו –  המח"ט מוטה גור, ק. האג"ם החטיבתי עמוס ירון ואני –  הקמ"ן החטיבתי. הפקודה נמשכה בערך כמחצית השעה ועיקריה היו:

·         משימת החטיבה –  חבירה ל'מובלעת הר הצופים' (להלן 'המובלעת'), זאת על מנת לסכל את כיבושה ע"י הצע"י, כיבוש שהיה מיועד להתבצע, לפי נתוני המודיעין שבידי צה"ל, אור ליום ג' 6.6., וכן –  יצירת אפשרות להמשך לחימה לכיבוש העיר העתיקה.

·         מרכיבי המשימה –  מפקודה זאת נגזרו מרכיביה העיקריים של תכנית הלחימה של החטיבה:

1)       הבקעת הקו העירוני הירדני מול מתחם ביה"ס לשוטרים, ובהמשך – כיבוש מתחם ביה"ס לשוטרים, מוצב גבעת התחמושת ושכונת שייך ג'ארח. בכך להשלים את ההשתלטות על 'הרכס הצפוני' השולט על דרך הגישה המהירה ל'מובלעת' –  ציר ואדי ג'וז.

2)       במקביל, הבקעה נוספת של הקו העירוני הירדני ממזרח לשכונת 'בית ישראל'  (מול ציר ואדי ג'וז) ובהמשך השתלטות על שכונת ואדי ג'וז וחבירה ל'מובלעת', זאת על מנת לחברה לרצף השטח שבשליטה ישראלית. בכך לסכל את כוונת הצע"י לכבוש את ה'מובלעת'.

3)       פריצה לתוך 'העיר הערבית החדשה' שמצפון לעיר העתיקה, ובתוכה לתפוש שטחים שולטים מול שערי העיר העתיקה, זאת על מנת לאפשר המשך הלחימה להשתלטות על העיר העתיקה.

חשוב להדגיש שבפקודה לא הוזכרה משימה ייעודית של כיבוש העיר העתיקה כחלק ממשימות החטיבה בשלב זה של הלחימה.

·         לו"ז לביצוע המשימה –  בפקודה נקבעה השעה 00:00 אור ליום ג' 6.6 (חצות יום ב' 5.6), כשעת ה'ש' להבקעות הקו העירוני הירדני. המשמעות המבצעית הייתה לו"ז של כ-10 שעות לביצוע נוהל הקרב לתחילת הלחימה (בתפישה נורמטיבית של ביצוע נוהל קרב מורכב כזה, שכלל הסבת משימת החטיבה מלחימה מוצנחת/מונחתת בגזרת אל עריש שבסיני ללחימה בשטח הבנוי בירושלים, אפשר לקבוע שלו"ז זה חייב תפישה לא שגרתית בכל האמור לביצוע נוהל הקרב הנדרש.

·         הערת האלוף –  בסיום הפקודה אמר האלוף –  'אני מקווה שתגולו את החרפה של שנת 1948'. ההקשר להערתו של נרקיס היה נטישת יחידת הפלמ"ח שבפיקודו את העיר העתיקה בעיצומה של הלחימה בירושלים במלחמת העצמאות, נטישה שהביאה לנפילת העיר העתיקה לידי הצבא הירדני.

       ב.          מפגש מפקדים על גג 'בית ההסתדרות'

ביום ב' 5.6 בשעה 22:00 , לאחר סיום ק. פקודות שניה למפקדי החטיבה שהתבצעה בביה"ס 'אוולנה דה רוטשילד' במערב ירושלים, נקרא המח"ט מוטה גור למפגש מפקדים על גג 'בית ההסתדרות' הצופה מדרום על גזרת הלחימה המיועדת לחטיבה (על גג זה התמקם החפ"ק של חט' 16 שלחמה באותן שעות בדרום ירושלים). אני נלוויתי למוטה שנהג לאורך כל הלחימה בירושלים להשאיר אותי צמוד אליו (לדבריו 'הוא צריך להיות כל הזמן מודע למצבו של האויב', דבר הנמצא באחריות הקמ"ן שלו). בבואנו למקום פגשנו שם את אלוף הפיקוד –  עוזי נרקיס, אליו נלווה האלוף רחבעם ('גנדי') זאבי שהשתתף במפגש זה כנציג המטכ"ל. להלן תיאור תמציתי של המפגש:

·         מטרת המפגש –  האלוף הגדיר את מטרת המפגש כפורום להתייעצות לצורך קבלת החלטה סופית על 'הכנסת' חט' 55 ללחימה לביצוע משימתה, זאת לצורך מתן המלצה בהתאמה למטכ"ל שהתלבט באותה שעה באשר לשילוב חטיבת 55 בלחימה בירושלים.

אני זוכר היטב את דברי הפתיחה של נרקיס למפגש: 'המצב בשטח הוא כזה –  מנתוני המודיעין שבידינו אנו יודעים שתוך כמה שעות יפתח הצע"י במהלך של כיבוש 'המובלעת' (באותה שעה שהתה בה 'יחידת ההר' שמנתה כ-150 לוחמים המצוידת בנשק קל בלבד). הכוח היחיד העומד לרשותי שיכול להציל את המובלעת מההשתלטות של הירדנים הינה חט' 55. מוטה –  האם אתם ערוכים לביצוע המשימה ומתי תוכלו להתחיל ? תשובתו של מוטה הייתה –  אנחנו בעיצומן של ההכנות אבל על מנת לתת לך תשובה מחייבת אני רוצה לפגוש את מפקדי החטיבה לצורך קבלת עדכון על מצב ההכנות לביצוע המשימה.

·         סיכום המפגש –  האלוף אישר למוטה את בקשתו לקיים את ההתייעצות עם מפקדי החטיבה, וקבע מפגש נוסף לשעה 01:00 אור ליום ג' 6.6, בו ידווח לו על מצב ההכנות והוא יקבל את ההחלטה הסופית לגבי הביצוע בפועל של משימת החטיבה. מפגש מפקדי החטיבה נקבע לשעה 23:00, זאת במקום השהות של חפ"ק החטיבה ברח' צפניה שבפאתי שכונת 'מאה שערים' הירושלמית.

·         המשך התרחשות הדברים –  במפגש מפקדי החטיבה דווחו המפקדים על מהלך ההכנות (כל יחידות החטיבה היו כבר בתנועה ל'שטחי הכנוס' לקראת ביצוע הבקעות הקו העירוני הירדני), מוטה החליט להודיע לאלוף במפגש המיועד בניהם על מוכנות החטיבה לביצוע משימתה. במפגש עם האלוף ניתן לחטיבה האישור הסופי להתחלת בביצוע משימתה. שעת ה'ש' להבקעות הקו העירוני הירדני נקבעה ל-02:15 בוקר ליום ג' 6.6. (דחייה של 2 שעות מהלו"ז המקורי שניתן בפקודה ברמלה), השאר הוא היסטוריה'.

       ג.          קרב גבעת התחמושת

אחת השאלות הנוקבות ביותר, והשנויות במחלוקת, בדיון הנמשך עד היום על נסיבות לחימת חט' 55 בירושלים הינה –  האם היה צורך בניהול הקרב עקוב הדמים בגבעת התחמושת כתנאי הכרחי לביצוע משימת החטיבה? ולהלן תשובתי התמציתית לשאלה:

·         ניתוח נתוני השטח –  כאמור לעיל תנאי הכרחי לביצוע משימת החטיבה היה חיבורה של 'המובלעת' לרצף הקרקעי של ירושלים הישראלית, הדבר חייב חבירה של כוח חטיבה 55 ל'מובלעת'. לפי תכנית הלחימה של החטיבה מהווה ההשתלטות על 'הרכס הצפוני', השולט על ציר הגישה המהיר ל'מובלעת' –  ציר ואדי ג'וז, תנאי הכרחי לביצוע המשימה בלו"ז שהוכתב ע"י הפקודה. מניתוח קרקעי של 'תא השטח' של הרכס הצפוני אפשר לראות שגבעת התחמושת הינה 'השטח החיוני' (תוואי הקרקע שבלי שליטה בו אין אפשרות לשלוט בגזרת לחימה נתונה) לשליטה ברכס הצפוני. המשמעות המבצעית הינה שבלי לכבוש את גבעת התחמושת לא היה אפשר לממש את ביצוע משימת החטיבה.

·         חלופות לתכנית הלחימה של החטיבה –  אחד ממוקדי הדיון שלא פוסק בשנים שעברו מאז לחימת החטיבה בירושלים, הינו שניתן היה להגיע לביצוע משימת החבירה ל'מובלעת' בצורה יותר טובה מזאת שתוכננה על ידינו, זאת באמצעות ביצוע אחת מ'תכניות המגרה' השונות שהיו קיימות ב'מגרת' החלופות שהוכנו בצה"ל למצב לחימה דומה. את דעתי בנושא כבר אמרתי לעיל –  'תוכניות מגרה' מתאימות למהלכי לחימה סדורים ואינן רלוונטיות למצב הלחימה הנתון אליו נקלענו –  'קרב היתקלות' חטיבתי,  בו לדעתי מתקיים הכלל שמבצעים את מה שנדרש להשגת המשימה במצב הנתון, זאת במסגרת שיקולי 'זמן ומרחב' הרלוונטיים למציאות הלחימה שהתקיימה בפועל. בכל מקרה, אנחנו לא היינו מודעים לקיומן של 'תוכניות מגירה' כל שהן, והדיון האמור הינו לדעתי תיאורטי ולא רלוונטי למציאות שעמדה אז בפנינו.

       ד.         הפריצה להר הבית

פריצת חפ"ק חטיבה 55 להר הבית בערך בשעה 10:00 של יום ד' 7.5, פריצה שהיוותה מהלך סיום מרשים ללחימת החטיבה בירושלים, אינה מובנת במושגי מהלך צבאי סביר. האם יש הצדקה להסתערות של חפ"ק חטיבתי לתוך שטח אויב לפני הכוח עליו הוא מפקד?

קיימתי בנושא זה לא מעט שיחות עם מוטה, התייחסותו לנושא הייתה מורכבת, להלן עיקריה:

·         סטטוס מצב הלחימה –  בעת ביצוע ההסתערות על הר הבית היה לנו ברור, כמסקנה מ'קריאת הקרב' שלנו שהצע"י כבר ויתר בקרב על ירושלים. החל מהלילה שבין יום ג' ליום ד' ה-6-7/6  חלה נפילה בנחישות הלחימה של הירדנים (בפועל נסוג הצע"י מירושלים באותו לילה), מציאות זאת הקטינה בצורה ניכרת את תחושת הסיכון שהיה כרוך בהסתערות החפ"ק וכנראה השפיעה על מוטה בהחלטתו לבצע את הסתערות החפ"ק.

·         'שיקול דעת' מול 'רחשי לב' –  כנראה שיש מצבים בהם רחשי הלב גוברים על שיקול הדעת. ההסתערות על הר הבית הייתה כנראה אחד ממצבים אלה, אני לפחות מתקשה לשפוט את מוטה על החלטתו להסתער על הר הבית לפני כוחות החטיבה, יחד עם זה אני שמח על ההזדמנות שנפלה בחלקי להיות שותף להסתערות זאת. אני רואה בהשתתפותי, 'כתף אל כתף' עם מוטה כראשונים בהגעה להר הבית, את אחד מאירועי השיא במהלך הארוך של המסלול הצבאי אותו עברתי.

v             סיפורי צבע

אני רוצה להוסיף למרכיב 'היבש' של התיעוד גם כמה 'סיפורי צבע' שלפחות בשבילי מהווים חלק בלתי נפרד מחוויית ההשתתפות שלי בלחימה בירושלים:

       א.         ארכיאולוגים בזחל"מ החפ"ק

בזמן תחילת ניהול לחימת החטיבה שהה חפ"ק החטיבה  על גג בנין ברח' יואל שבשכונת 'מאה שערים', מיקום שאפשר שליטת ראייה וקשר טובים עם מרחב לחימת החטיבה. פתאום צצו על הגג שני ארכיאולוגים מפורסמים (את שמם כבר אינני זוכר) ובפיהם בקשה –  'שמענו שאתם עומדים להשתלט על מוזיאון רוקפלר, אנחנו חושבים שייתכן שמצויות שם 'המגילות הגנוזות' שנמצאו במערות שבצפון ים המלח, אנא תנו לנו להצטרף לכוח שיגיע ראשון למוזיאון, ישנה חשיבות היסטורית אדירה לאיתור המגילות'. מוטה לאחר היסוס מסוים צירף את הארכיאולוגים לזחל"מ השני של החפ"ק. הם אכן הגיעו בשעת בוקר מוקדמת למוזיאון רוקפלר, ולאחר חיפוש מדוקדק בו, לא מצאו את המגילות.

       ב.          הרב גורן מסתער

נוכחותו של הרב הראשי של צה"ל הרב ואלוף שלמה גורן בלחימה בירושלים הייתה מרשימה ונמשכה במהלך שני ימי הלחימה המרכזיים –  יום ג' ויום ד', להלן כמה אירועים שנחרטו בזיכרוני מנוכחות זאת:

·         בשעות אחה"צ של יום ג' 6.6 התמקם חפ"ק החטיבה ליד הכניסה האחורית של מוזיאון רוקפלר. פתאום הופיע בחפ"ק האלוף שלמה גורן, מלווה בשלישו הרב הכהן. גורן פונה למוטה בבקשה –  'אתם נמצאים שעל אחד לפני הכניסה לעיר העתיקה, אתה חייב להיכנס מיד לעיר העתיקה ולהשתלט על הר הבית, ההיסטוריה לא תסלח לך באם תחמיץ משימה זאת'. תשובתו של מוטה הייתה –  'אכן אני מודע לצו ההיסטוריה אבל את הפקודות שלי אני מקבל מאלוף הפיקוד, תאלץ להמתין –  אולי גם תגיע הפקודה הזאת'.

מאותה שעה נצמד הרב גורן ליחידות החטיבה, כנראה בציפייה להיות בין ראשוני המסתערים על הר הבית.

·         בעת תחילת הפריצה של יחידות החטיבה לעיר העתיקה דרך 'שער האריות' נצמד הרב גורן ליחידות גד'  28, מצויד בשופר כאשר לידו נמצא שלישו הרב הכהן נושא ספר תורה. יחד עם יחידות הגדוד ליווה הרב גורן את הפריצה לעיר העתיקה עד לכותל המערבי בו הפעיל הרב תפילה המונית לציבור שנמצא שם.

·         בהמשך הגיע הרב גורן לרחבת הר הבית וביקש לסייר, יחד איתי, בתוך מסגד 'כיפת הסלע'. לשאלתו את שלישו הרב הכהן האם כדאי לתקוע בשופר גם בתוך המסגד, הציע לו הכהן לוותר על כך, ואכן הרב גורן וויתר על התקיעה בשופר בתוך מסגד כיפת הסלע.

חשוב לי לציין את אומץ הלב והדבקות במטרה המרשימים שהפגין הרב שלמה גורן לאורך כל הדרך של הצטרפותו ליחידות החטיבה.

       ג.          מפגשים על הר הבית

השמועה על כיבוש העיר העתיקה התפשטה כ'אש בשדה קוצים' ברחבי ירושלים. תוך כשעה לאחר סיום מהלכי ההשתלטות על העיר העתיקה הוצפו רחבת הכותל והר הבית בהמוני מבקרים שבאו לחוות את האירוע. במסגרת הצפה זאת זכורים לי שני מפגשים יוצאי דופן עם חפ"ק החטיבה שהמשיך להתמקם על רחבת הר הבית עד למחרת ההשתלטות עליו.

·         כשעתיים לאחר הגיענו לרחבת הר הבית ראינו שני אנשים קשישים צועדים לכיוון החפ"ק, מוטה ואנוכי זיהינו אותם מיד. היו אלה דב יוסף –  המושל הצבאי של ירושלים במלחמת העצמאות, ודוד שאלתיאל –  המפקד של כוחות צה"ל בירושלים במלחמה זאת. קיימנו איתם מפגש כמעט ללא מילים, לאחר תיאור קצר של המתרחש הם נפרדו לשלום. התחושה הייתה של מפגש היסטורי בין אלה שלא הצליחו לממש את השליטה המלאה בירושלים לבין אלה שמימשו שליטה זאת.

·         בבוקר יום ה' 8.6 קיבלנו הודעה שדוד בו גוריון מגיע לבקר ברחבת הר הבית. מוטה שלח אותי לקבל את פניו באזור שער מנדלבאום. בן גוריון הגיע יחד עם רעייתו פולה, מלווה ע"י עזר וייצמן אז ראש האג"ם במטכ"ל. הצטרפתי למכוניתם ובדרך להר הבית תיארתי בקצרה את מהלכי הלחימה של החטיבה, בן גוריון הקשיב בשקט ללא כל שאלה. ברחבת הר הבית חיכתה לבן גוריון קבוצת מפקדי החטיבה שהתייצבו למעין מסדר כבוד ולחיצות ידיים עם בכיר מנהיגי ישראל.

       ד.         נסיעה לגזרת תעלת סואץ

בחודש ספטמבר 1967 קיים צה"ל תרגיל מטה דו-צדדי רחב ממדים ש'סיפור המעשה' שלו דימה, כמעט 'אחד לאחד', את אירועי 'מלחמת יום הכיפורים' שהתרחשה 6 שנים מאוחר יותר –  צליחת התעלה ע"י הצבא המצרי וקרב הגנה של צה"ל לבלימת הצליחה ולהסגת הצבא המצרי חזרה לגדה המערבית של התעלה. מוטה אז מפקד ביה"ס לפיקוד ומטה של צה"ל, והמפקד עטור התהילה של שחרור ירושלים, מונה ל'מפקד הצבא המצרי' בתרגיל. הוא צירף אותי אליו כ'קמ"ן הצבא המצרי'. הכרותינו באותו זמן עם גזרת תעלת סואץ הייתה, פחות או יותר אפסית. מוטה החליט לנסוע ל'בלוזה' בצפון גזרת התעלה ולקיים בהמשך סיור לאורך התעלה, זאת על מנת ליצור היכרות מינימאלית עם הגזרה בה היינו מיועדים להיות מעורבים בתרגיל.

שוחחנו במהלך שעות הנסיעה הארוכות והעזתי להעלות בפניו את הרגשת אי הנחת שרווחה בין מפקדי החטיבה על 'הפסטיבל' שמוטה עורך לדעתם מסביב ללחימתנו בירושלים. מוטה הקשיב בסבלנות לתלונותיי ואני זוכר, כמעט 'מילה במילה' את תגובתו –  'אריק, אכן רפול (אז מח"ט חט' 35) ניהל לחימה לא פחות עזה מלחימתנו בירושלים, זאת בקרב ההבקעה לצפון סיני בגזרת רפיח, אבל בעוד כמה שנים אף אחד לא יזכור את עלילותיו של רפול בלחימה זאת. תגיד לכל 'ההיפוקריטים' (צבועים) המתלוננים על הפסטיבל שאני עושה בשמם, שיידמו בנפשם איך בעוד עשרים שנה הם יהיו גאים לספר לנכדיהם את עלילותיהם בקרב לשחרור ירושלים, אני עוסק בפסטיבל של תיאורי לחימתנו על מנת לוודא שאף אחד לא ישכח את קרב חט' 55 במערכה לשחרור ירושלים, רק בעזרתו הם יוכלו לממש את גאוותם בפני נכדיהם. היום, למעלה מ-50 שנה לאחר שיחה זאת אני חושב שמוטה צדק.

v             סוף דבר וחשבון נפש

סיימתי את הלחימה בירושלים ברגשות מעורבים. מחד –  הייתה לי תחושה של התעלות וגאווה על שנפלה בחלקי ההזדמנות להשתתף באירוע שכבר אז, מיד לאחר סיום הלחימה, היה לי ברור שהינו אירוע ייחודי בעל משמעות היסטורית ולאומית שאין רבות כמוה. מאידך –  המחיר, 97 הרוגים וכ-400 פצועים (כרבע מסד"כ החטיבה) היה כבד מנשוא.

כאשר אני משווה את לחימתנו בירושלים בה השיקול המרכזי של כל מפקדי החטיבה היה בראש ובראשונה לבצע את המשימה ולא השיקול של מה יהיה 'המחיר', זאת ללחימה במלחמת לבנון השנייה בה, למיטב ידיעתי, השיקול המרכזי של קברניטיה היה לא לשלם 'מחיר' כבד בנפגעים, שיקול שגרם לשלשה שבועות של לחימה עד ביצוע (חלקי) של המשימה, אכן במחיר הרבה יותר נמוך של נפגעים. אני חושב שעל צה"ל לדבוק בבחירה שלנו שבה השיקול המרכזי לדרך ניהול לחימה הינו ביצוע המשימה.

אני מאד מקווה שרוב רובם של לוחמי חטיבה 55 שותפים לי בתחושה זאת.